מבטן ומלידה – המטמורפיק ככלי לטיפול בדפוסים שמקורם טרום לידתי
מאת: יוכי קשת
פורסם לראשונה ביוני 2011 "בזמן רפלקסולוגיה" – עיתון איגוד הרפלקסולוגים
תרפיית המטמורפיק,או בשמה האחר התרפיה הטרום לידתית, מציעה שפה ייחודית לקריאת ההיסטוריה האישית שלנו ולהתבוננות במקורות דפוסי התנהגות בחיינו. דפוסים אלה שורשיהם כבר ברחם, בידע ובחוויה ההדדיים אותם חולקים האם והעובר. הנחת היסוד בתרפיה היא ששחרור תבניות התנהגותיות ישנות ודפוסי חשיבה מקוּבּעים הוא בסיס להתפתחות מוּדעת ולשינוי. השינוי מתרחש כתוצאה מפתיחת הדלת של הגוף אל זיכרונות אלה.
מפת המטמורפיק היא מפה של זמן. משתקפים בה תשעת חודשי ההתעבּרוּת. החותָם של תקופה זו מוטבע בגוף ודרכו אנו יכולים ליצור קשר עם זיכרונות התקופה כפי שהגוף קרא והבין אותם. זיכרונות אלה יוצרים קישור המספק הבנה ומשמעות בין תבניות התנהגותיות ודפוסים המחוללים חוסר איזון, לבין ההתרחשות בתקופות ההיריון והלידה.
הִיפּוֹקְרָטֶס (370-460 לפנה"ס) כתב שגוף האדם טומן בחוּבּו את הכוח לאזן את עצמו מחדש ולהביא עצמו לידי החלמה מלאה. אך כשם שהגוף יכול להביא את עצמו לכלל החלמה וריפוי, כך הוא נוטה גם ליצור את המחלות שלו. גם רוברט סט' ג'והן, שפּיתח את תרפיית המטמורפיק, בשנות החמישים של המאה העשרים, דיבר על כך שהגוף יוצר לעצמו את מסכת המתחים והלחצים שלו ובעקבות כך את המחלות על מכלול התופעות המלווֹת אותן.
נוכל לומר אפוא כי לצד המערכות התגובתיות האוטונומיוֹת של האישיות, נמצאים כוחות משלימים של מודעות, כוח ורצון המניעים את המערכת לפרוץ ערוצי תגובה חדשים ויוצרים כוח ריפוי בעל השפעה חזקה. הכוח והרצון של האדם עלולים לא להספיק כאשר חסר מידע על אודות הדפוסים המוקדמים. בתקופה הטרום עוברית וחסרה מוּדעות אליהם.
המטרה בתרפיית המטמורפיק היא לפתוח, להזרים ולאזן תבניות שהן לכאורה אבסטרקטיות, שנוצרו בתקופת העוברות. נשאלת השאלה כיצד משפיעים אירועים אלה על הגוף ומותירים בו חותם. מערכת העצבים והעור משמשים בשלבי העוברות השונים כמְכל רגשות ראשוני. המידע על תחושות נעימות ובלתי נעימות ומצוקות פיסיות נקלט ונאגר בתאי מערכת העצבים ובעור. מערכת עצבית זו קולטת את התחושות מסביבתה, דרך האם.
עוברים חוֹוים את דפוסי התגובה הרגשית של אִמם לאירועים או למצבים שונים. עם זאת, אין ביכולתם לשמר חוויות אלה בזיכרון המודע ואין הם יכולים לדבּר את החוויה ולעבד אותה אלא במונחים גופניים. קריאה נכונה ומדויקת של מפת ההיריון, נותנת לנו מידע חשוב לקריאת חוויות אלה ולטיפול בהם.
ארתור ז'אנוב בספרו: "הצעקה הראשונית" (1970) כותב כי בהיותנו ישויות פסיכופיסיקליות, הכאב הראשוני משתמר בגוף. הוא נארג לתוך מערְכות האישיות שלנו ומשפיע בקיומו על איכות חיינו בדרכים שונות. חוויית הכאב הראשוני הופכת להיות להוויית הכאב. מחוויה שעשויה להיות חד – פעמית או קצרת טווח להוויה שפירושה נוכחות קבועה.
הטיפול בתרפיית המטמורפיק כולל שני היבטים הכרוכים זה בזה. ההיבט הראשון הוא ההיבט האִבחוני. האבחון דרך ההשתקפויות בכפות הרגליים של האירועים בתקופה הטרום-לידתית מעורר למודעות ומביא עמו הקלה משום שהוא משחרר מאשמה, ויוצר הנעה לשינוי. ההיבט השני כולל את הטיפול הפיסי עצמו. טיפול זה מטרתו ליצור שקט בשיח הפנימי האין-סופי במוחנו ובכך לאפשר לתבניות קדומות לעלות ולהשתחרר. תבניות טרום-לידתיות אלו שהותירו חותם בגוף, משתקפות דרך אזורי רפלקס עמוד השדרה בכפות הרגליים, בידיים ובראש. על ידי עיסוי עדין ומרומז של אזורים אלו, ניתן לגוף להיכנס לשקט, למיקוד ולהרפיה המאפשרים לתהליכים משקמים להתרחש.
הריפוי המבוקש בטיפול זה הוא שינוי עמוק. הוא עמוק משום שהוא מאפשר למטופלים ליטול מחדש, מתוך תחושת חופש, את האחריות לגופם ולבריאותם.
מבטן ומלידה – מטמורפיק ותרפיית הדפוסים הטרום לידתיים
yochikeshet.wordpress.com 