מקלעת השמש – ברשתות הכאב והריפוי של הגוף

כדי להיות מאושרים צריך לרצות שכל
האנשים יהיו  מאושרים

מבנה ופעילות

"מקלעת השמש"(Solar Plexus) , או בשמה הלטיני ,Celiac Plexus היא מערכת עצבים מסועפת שנמצאת באזור הלב והסרעפת. המקלעת מעוצבבת על ידי חוליות הגב האמצעיות (T12-L1) ושולחת עצבים, סימפתטיים ופארא-סימפתטיים, אל מערכת העיכול ואל מערכת הנשימה. פגיעה בה גורמת לתחושת כיווץ וכאב קשים בבטן ולקשיי נשימה. מבנה המקלעת הדומה לשמש השולחת את קרניה למרחב ומיקומה במרכז הגוף, יצרו בזרם ההוליסטי זיקה בינה לבין צ'קרת השמש, או "מרכז האש" (בסנסקריט manipūra) ההודית. שתיהן ממוקמות באותו אזור בבטן, מעוצבבות על ידי אותן חוליות הגב, ומשפיעות על איברי הבטן הפנימיים.

על פי הפילוסופיה ההודית, מקלעת השמש, הממוקמת באזור הסרעפת התחתונה ומפתח הלב, היא קו הגבול המבדיל בין המרכזים האנרגטיים התחתונים – שורש, בסיס ומין, שהם היבטים חומריים של מצבי קיום והישרדות, לבין המרכזים האנרגטיים העליונים  – היבטים נפשיים ורוחניים יותר של החיים. מיקומה זה במרכז הגוף מסביר את התכונות שמייחסים לה ועיקרן: איזון בין תחושות מחשבות ורגשות קוטביים שמשתנים במהירות ובקיצוניות. לדוגמה: אופטימיות ופסימיות; מאניה ודפרסיה; אהבה ואדישות; זעם וחרטה.

גם הרפואה הסינית עמדה על חשיבותו של אזור זה. באזור הרפלקס של מקלעת השמש בכף הרגל ממוקמת הנקודה הראשונה  של מרידיאן הכליות(1KID). מעצם היותה נקודה הדיקור היחידה הממוקמת בחלק התחתון ((Plantar של כף הרגל, היא משקפת הן במיקומה והן במבנה שלה חיבור למקורות הבריאה, חיוניות והזנה שמציעים יסודות האדמה והמים. ברפואה הסינית המסורתית לא נהוג לדקור נקודה זו אלא רק לעסות אותה. בהקשר הרחב יותר, מקורם של עצבי מקלעת השמש הוא באזור הכליות, ומסלולו של מרידיאן הכליות בבטן מקביל למסלול שאותו מעצבבת מקלעת הצליאק.

ברפלקסולוגיה, מתייחסים למקלעת השמש בשני היבטים: פיסי ואנרגטי. בהיבט הפיסי, היא מעצבבת את מערכת העיכול העליונה ואת מערכת הנשימה. כל פגיעה, או חוסר איזון של המקלעת מוביל לתופעות כמו כאב עז ברום הבטן, קשיי נשימה, קשיי עיכול וכאבים באזור הגב המקביל. בהיבט האנרגטי, מקלעת השמש ממוקמת במרכז צומת הדרכים של ארבעת היסודות אדמה ומים, אש ואוויר, וצורתה כשל מפרץ או נתיב דרכים. בשל כך היא מסמלת את החתירה המתמדת של הגוף להשגת איזון ושיווי משקל בין ניגודים משלימים כמו גוף ורגש, רוח וחומר, מילה ופעולה, לוגיקה והיגיון, עצמי ואחר. מכאן גם השפעתה על האופן שבו אנחנו מפענחים את המציאות הגופנית והרגשית שלנו; כיצד היבטים שונים במציאות ובהוויה שלנו משפיעים זה על זה: ביטחון עצמי מול פגיעות; החצנה מול התכנסות; זקיפות קומה מול כתפיים שמוטות ומכונסות פנימה.

בפסיכולוגיה, מקלעת השמש קשורה למושג אני – אגו (ego), למבנה האישיות ולמנגנוני ההגנה של הנפש. לדברי אנה פרויד (1936), אגו מתפתח מתוך מפגש עם המציאות ומצוי בתחומי המודע. הוא משפיע על יכולתנו לבחור בצורה מושכלת, דרכי תגובה ושמירה עצמית שתורמות, בטווח הארוך והקצר, להסתגלות מוצלחת יותר לחיים. בניגוד לדעה המקובלת בזמנה, טענה אנה פרויד שמנגנוני ההגנה של האגו אינם מעידים על פתולוגיה אלא דווקא על תפקוד נכון ותקין של הגוף, על חוסן נפשי וגופני, על גמישות ויכולת הסתגלות טובה למציאות החיים המשתנה.

כאשר אנו מדברים על אגו, אנו מתייחסים במושג זה לאופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת העולם. תפיסת עצמנו כוללת את תפיסת הערך העצמי שלנו ואת מקומנו במרחב האישי והבין-אישי. תפיסת העולם כוללת את הפרשנות שאנו נותנים לאירועים. תפיסת העצמי והעולם קובעת את האופן שבו ננהג כלפי עצמנו וכלפי אחרים: האם בביטחון עצמי ובעוצמה פנימית, בכעס וכוחניות מתוך חשש לפגיעה, או שמא בהתכנסות ובהתנתקות.

לדבריה של  הנזירה הבודהיסטית גלסאנגוונגמו (איילת שני; "אני בשיחה", הארץ, נובמבר 2012), יש לנו נטייה טבעית להתרכז בעצמנו. נטייה זו אינה מבוססת על המציאות, אלא על הנחות היסוד המוטעות שלנו לגבי האופן שבו הדברים מתרחשים. באופן דומה אנחנו תופסים את עצמנו. אנחנו מגזימים בחשיבות “העצמי” על חשבון התלות שלנו באנשים אחרים. בשל התפיסה הזאת של העצמי יש לנו תחושה חזקה מאוד של “אני” מול אחרים. לדבריה, בשל כך אנחנו נוטים לראות הכול מהפרספקטיבה שלנו ולהתעלם לחלוטין מהצד השני.

על פי אבי ליפשיץ, מקלעת השמש קשורה לדרך שבה אנשים מבטיחים את מקומם בחברה. לדבריו, ישנן שתי דרכים בסיסיות לעשות זאת. כל אחת מתאימה לפרופיל האישי שלנו.

יש אנשים שמפתחים יחסי קירבה ואהבה עם אחרים ובכך מצליחים להבטיח את מעמדם ומקומם בחברה. הם מסוגלים לבקש דברים ומוכנים להביע רגשות. הם חושפים גם את חולשותיהם וכך הם בונים סביבם אקלים של הזדהות. חברה המבוססת על אהבה ושותפות לא תדחה אותם. מצב זה של קבלה ואהבה מהסביבה מחזק את תפקודי מקלעת השמש. אף הם נדרשים להוכיח, בתורם, שהם חברים נאמנים, שתורמים לרווחתה ולשגשוגה של החברה. אם הם לא השכילו לעשות זאת, אנשים אלה הופכים עם הזמן להיות תלותיים ורגשניים. הם נזקקים יותר ויותר להפעיל מניפולציות רגשיות מופרזות על אחרים בכדי להשיג אהבה ותשומת לב. המערכת שנחלשת ביותר בגופם היא מערכת הלב וכלי הדם עם תסמינים כגון זרימת דם חלשה, היחלשות שריר מעטפת הלב, נטייה לקור, נימול ובצקות בגפיים התחתונות.

טיפוסי אנשים אחרים יוצרים מצב שבו החברה זקוקה להם, מתקשה לתפקד בלעדיהם, ולכן שומרת להם מקום בתוכה. הם פחות מעוניינים, או לא מסוגלים להביע רגשות, לחשוף חולשות או לבקש משהו בעבור עצמם. החברה מעריצה סוג כזה של אנשים אך לא בהכרח אוהבת אותם. כך נוצר בחייהם מצב שבו מצופה מהם, השכם והערב, להוכיח שהם יעילים ונחוצים, ושהם "הכי טובים". כל מצב של דחייה, ולו גם פעוטה, מערערת את ביטחונם העצמי כאילו הסחורה שבידם לא נחוצה, ומעלה בהם תחושת הישרדות רעועה ונטייה לכוחנות. מצב זה עלול ליצור אצלם רמת חרדה גבוהה קבועה הפוגעת באזור מקלעת השמש וגורמת לפגיעה במערכת הנשימה ומערכת העיכול העליונה, וגורמת לעלייה בתסמינים כגון נשימה רדודה ומאומצת, קוצר נשימה, קוצר רוח, עיכול איטי, מלאות, כבדות ועייפות אחרי האוכל, צרבות, כאבים באזור הקיבה וצורך כפייתי לבלוע יותר ממה שהגוף והנפש מסוגלים לספוג ולעכל.

אם כן, נוכל לומר שהאישיות שלנו נמצאת באיזון נפשי טוב כאשר אנחנו מקבלים או משיגים מהמשפחה ומהחברה את שני סוגי האהבה והכרה להם אנו זקוקים: זו המחבקת והמפנקת, שמקבלת אותנו ללא תנאי וללא חובת הוכחה תמידית, וזו שמעריכה אותנו – שמכירה בערכנו ומעניקה לנו כבוד על ההישגים שלנו.

בהקשר זה אומרת הנזירה גלסאנגוונגמו: "כולם רוצים להיות מאושרים, ולכולם שמורה הזכות להיות מאושרים. ברצון להיות מאושרים ובניסיון להשיג את האושר אין שום דופי. יש בזה מידה של אנוכיות, במובן הטוב שלה. אנוכיות עם מחשבה שחפה מכל פגיעה בזולת. הדלאי למה אומר: 'היו אנוכיים בחכמה', משום שרוב הדברים שאנחנו עושים כדי להשיג אושר מאמללים אותנו וגורמים לנו לסבל. ההבנה הבסיסית היא, שאני לא יכול/ה לרצות לפגוע במישהו, כי המשמעות הישירה היא פגיעה בעצמי. ובאותו אופן, ככל שניטיב עם הסובבים אותנו, ייטב לנו".

האגו זקוק להצלחות. ההצלחה מרחיבה את הלב והנשימה. עם זאת, הסופר יו נסבו, (נמסיס 2002) כותב: "תחושת חשיבות עצמית מופרזת היא הנמסיס (אלת הנקמה) של המין האנושי. כלול בה הרצון שיעריצו אותנו, שיכירו בחשיבות שלנו; ייתנו הכרה לאני שלנו. תחושה זו כובלת אותנו לעצמנו ולא מאפשרת גבולות גמישים שיאפשרו למחשבה ולדמיון להתבטא בחופשיות. אנחנו הופכים להיות תלויים באחרים ובמה שהם חושבים עלינו או כיצד הם מתנהגים אלינו".

 רגש ושפה

בפילוסופיה, בספרות, באמנות, בשירה וברפואה, מקלעת השמש מתוארת כשמש צהובה כתומה הבוקעת מאזור הסרעפת ומפתח הלב ומקרינה אור חם וזהוב על סביבתה. לכן היא משויכת לתחושות ורגשות כמו חום, חיבה, אהבה, בהירות, קרינה, חמלה, שגשוג ואושר. אנחנו משתמשים במילים ומושגים כמו "גילוי לב", "לב חם", "רוחב לב", "שיחה מלב אל לב", מאור פנים", לציון תכונות חיוביות מקרבות לבבות המטעינות אותנו באנרגיה חיונית.

מקלעת השמש מסמלת את האגו, העצמי. מושגים כמו "ערך עצמי", "הערכה עצמית", "ביטחון עצמי" וחיבור לאני פנימי מגדירים את האנרגיה החיובית של מקלעת השמש כשהיא שרויה באיזון טוב. לעומת זאת, ביטויים רווחים בלועזית כמו אגואיזם ואגוצנטריות, ואנוכיות בעברית באים לגנות אנשים בעלי חשיבות עצמית מופרזת, שמרגישים עצמם בעלי אגו גדול וחשוב מאחרים.

כמו בשפה, גם מבנה הגוף משקף את האופן שבו אנחנו מפענחים את המציאות הגופנית והרגשית שלנו. כך למשל אנשים העומדים ומתהלכים בקומה זקופה, הסרעפת שלהם נפתחת ואזור מפתח הלב ומקלעת השמש מתמתחים ונפתחים לנשימה מלאה ולזרימה חופשית. אנשים אלו מקרינים נוכחות פיסית פתוחה, גלויה, מושכת לב, חדורת ביטחון עצמי וגאווה. לעומתם, אלו הפוגשים את העולם בגב כפוף וכתפיים שחוחות ומכונסות, בית החזה, הסרעפת ומקלעת השמש שלהם מתכווצים ונסגרים. אנשים אלו משדרים ביטחון עצמי ירוד, צמצום, סגירות ופגיעות. הם נוטים לסבול מבעיות נשימה, מלאות בקיבה, דכדוך ועייפות. רחל המשוררת היא דוגמה מובהקת לדמות ששפת גופה ושיריה גם יחד סיפרו סיפור חיים של עצב, בדידות וסגירות. רחל מתה בגיל צעיר ממחלת השחפת.

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.
גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶּרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע

עַד זוֹב דָּם?

להבדיל מרחל, הסופר האמריקאי ארנסט המינווי (Ernest Miller Hemingway ) משקף הן במראה דמותו והן בטקסטים שכתב, ביטחון עצמי, הרפתקנות ופתיחות לקשרים חברתיים חובקי עולם. הטקסטים שלו עוסקים במאבקים הרואיים ובניצחונות גדולים. דוגמה לכך ניתן לראות במשפטים הבאים:

"כשאנשים מביאים אומץ רב כל כך לעולם, הוא חייב להרוג אותם כדי לשבור אותם, אז מובן שהוא הורג אותם. העולם שובר את כולם, ולאחר מכן הם מתחזקים במקומות השבורים". (הקץ לנשק, 1929), "אבל בן-אדם לא נוצר לתבוסות, בן-אדם אפשר להשמיד אבל לא להביס". (הזקן והים, 1952)

קליניקה

השתקפות מקלעת השמש בכף הרגל

מקלעת השמש במפות הכאב

כאשר אזור מקלעת השמש מסומן בחריצים רבים או רגיש למגע, מלמד הדבר על כאב או טראומה שנותרו חסומים ללא מוצא בגוף. במקרה כזה, האיברים שיצאו מאיזון קשורים ברובם למערכת העיכול ולמערכת הנשימה.היות שהמקלעת קשורה למבנה האישיות ולמנגנוני ההגנה על הנפש, מקלעת שמש "כחולה" (מספור 1-5) מעידה על יכולת הסתגלות טובה לחיים, על גמישות מחשבתית ועל כישרון לבחור דרכי תגובה ושמירה עצמית.  אלה יתרמו בעתיד לבריאותנו הגופנית והנפשית.

מספור 6-7 באזור מקלעת השמש מלמד על נטייה להגיב ברגישות יתר גופנית ורגשית למצבים שונים, אך עם השנים למדנו כיצד לטפל במצב ובמרבית הפעמים אנו מצליחים לחיות עם רגישות זו בשלום.

מספור גבוה, 8-9 באזור מקלעת השמש, יכול להעיד על רגישות או על כאב אקוטיים במערכת העיכול, על קשיי נשימה, ועל נטייה לחוסר איזון בתפקודי הלב-ריאה.

המספרים 0 או 10 מכוונים אותנו לחשוב על בעיה שקשורה לפגיעה באגו ולתחושת ערך עצמית נמוכה. אולי על חיים בסביבה שלא מספיק אוהבת או מעריכה. נבחן זאת גם על פי ההבדלים בין צד ימין לבין צד שמאל.

מספר 0 במקלעת השמש מלמד על רגישות ופגיעות שהמטופלים לא יודעים כיצד להתמודד עמן, על נטייה להכחיש את הבעיה או להדחיק אותה, ולכן על הסתגלות נמוכה או לא טובה די הצורך לחיים. 0 בצד שמאל מלמד שמקור הבעיה הוא בעבר, בהערכה עצמית נמוכה ובמטענים רגשיים פנימיים שאינם מאפשרים לבחון את הבעיה בצורה אובייקטיבית. 0 בצד ימין מלמד על בעיה בהווה בין האדם לסביבתו שמלווה בתחושות כמו "הם" לא אוהבים או לא מעריכים אותי מספיק, על קושי להתמודד עם ביקורת, ועל תלות רבה מדי בשיקול דעתם של אחרים. מספר 0 בשני הצדדים מלמד שאסטרטגיית השימור העצמי שנבחרה היא סגירות והעמדת פנים של "עסקים כרגיל". אלו אנשים שעטו "עור של פיל" כדי להגן על עצמם מפני פגיעות נוספות, או כדי למסך את הנפש והתודעה שלהם. הם ישתמשו פעמים רבות במילים ובמשפטים כמו "הכול טוב, לא קרה כלום", " זה בכלל לא חשוב לי", "לא אכפת לי" , "שיעשו מה שהם רוצים",  "אני לא במשחק", "לא נפגעתי בכלל אבל… " גם כאשר ברור לכולם שפגעו בהם מאוד וברור שהם לא מפסיקים לחשוב ולדוש באירוע.

מספר 10 במקלעת השמש מלמד על עצבנות וכעס רב שנובע מתחושה שסידרו אותנו או שלא נהגו בנו כשורה. כאן הביטוי של הפגיעות הוא מוחצן וגורר בעקבותיו איברים נוספים במערכת הרגשית. זו תגיב אולי ברצון להשיב מלחמה שערה, לפגוע בחזרה (אדרנל); ברגישות מוגברת לרעש ובנטייה לשמוע "מעבר למה שנאמר" (עצבי אוזניים) בקושי "לעצום עיניים", בתחושות וברגשות נצפה לרוגז ממה שרואים (עצבי עיניים); בהרגשה ש "אין לי גב" או תמיכה (מקלעת המותן), ובהשקעת מאמצים רבים להירגע (ואגוס).

טיפול במקלעת השמש הוא תמהיל שמשתנה במינוניו בין טכניקות הרגעה לעיסוי דינמי וממריץ. סיבה אחת היא היותה של המקלעת גם סימפתטית (ממריצה) וגם פארא-סימפתטית (מרגיעה ומשקמת). סיבה שנייה היא שמצד אחד אנחנו רוצים להעניק למטופלים תחושת רוגע, הכלה, קבלה והגנה שנחוצים להם, ומצד שני אנחנו רוצים לעודד אותם לפעולה, שתוביל לשינוי המחשבתי והמעשי שהם זקוקים לו, כדי להשיב לעצמם את האיזון וכדי ללמוד דרכי תגובה והגנה חדשות ויעילות יותר לחייהם.